פסק-דין בתיק ת"א 8118-09

מבוא

1. התובע, יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.1.2008, בעת חזרתו מעבודתו בפרויקט בעיר אילת, בו עבד מטעם מעסיקתו, הנתבעת מס' 1, התובע נהג ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2, (להלן- הנתבעות). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) כתאונת עבודה, ולא קיימת מחלוקת באשר לשאלת החבות.

חוות הדעת הרפואית

2. ד"ר רון למדן מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. המומחה תיאר בחוות דעתו, כי התובע התלונן בפניו על אי יציבות של הכתף הימנית, עם פריקות חוזרות בתדירות של פעם עד פעמיים בחודש, המתרחשות בעת הרמת הזרוע וסיבובה. בבדיקה גופנית שנערכה לתובע, מצא המומחה כי קיימת הגבלה בחלק מתנועות הכתף, וכי מבחן ה- APPREHENTION, המעיד על אי יציבות, הינו חיובי. כמו-כן, תיאר המומחה כי בבדיקת ה- MRI של הכתף הודגמו שינויים המאפיינים פריקות חוזרות של הכתף.

המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לסעיף 41(1)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- תקנות המל"ל), המייחסת נכות בשיעור הנ"ל בגין "נקיעות שכיחות והכרח להיזהר מתנועות מעל גובה השכם".  המומחה ייחס את כל הנכות לתאונה. כן קבע המומחה, כי לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש ממועד קרות התאונה.

3. הנתבעות חולקות על חוות דעתו של המומחה. לטענתן, קביעת המומחה המתבססת על נקיעות שכיחות של הכתף, אינה מתיישבת הן עם עדות התובע והן עם עדות המומחה.

באשר לתובע, הנתבעות טוענות כי על אף שהתובע ציין בתצהירו (סעיף 22) כי אירועי פריקת הכתף הינם בתדירות של פעם בחודש חודשיים, בעדותו ציין "אפיזודות בודדות" (כלשונן של הנתבעות) של פריקות, ומדבריו עולה כי אין מדובר באירוע תדיר המשבש את שגרת יומו.

באשר למומחה, טוענות הנתבעות כי המומחה סתר את דבריו בכל הנוגע להגדרת המונח "נקיעות שכיחות" שבתקנות המל"ל. לטענתן, בתחילת חקירתו טען המומחה כי המונח "שכיח" מתייחס למצב שמלווה את פעולת הכתף כל הזמן. לאחר מכן שינה את דעתו וציין, כי גם פריקה בתדירות של פעם ביום עונה להגדרה זו. בהמשך, המומחה הוסיף והרחיב את ההגדרה ככוללת גם פריקה פעם בארבעה חודשים, ולבסוף ציין כי גם תדירות של עשר פריקות במהלך שלוש וחצי שנים, עונה לדעתו להגדרה "נקיעות שכיחות".

4. המומחה עומת עם טענה זו בחקירתו והשיב:

"ש. אם ניקח את שלוש וחצי השנים ונאמר כי במהלך התקופה הזו היו 10 פריקות- האם זה עדיין עונה על ההגדרה של "פריקות שכיחות".

ת. בעיניי כן.

ש. תסביר לי.

ת. כשהכתף יוצאת מהמקום, בין אם חוזרת בחזרה או לא, זה מלווה בכאב עז מחשש

לעשות פעילות עם היד הזאת. בעצם אני אמור לעבוד עם אותה יש ולחשוש כי הכתף תצא ממקומה, פעם ב- ארבעה חודשים זה מספיק כדי לגרום לי לחשוש מאוד לעבוד עם היד הזאת. אינני יודע אם אפשר להגדיר היכן הגבול ולכן המילה "שכיח" לא מוגדרת בסעיף, אך עשר פעמים במשך שלוש וחצי שנים עדיין עונה על ההגדרה.

ש. אם ניקח את זה בתוספת למה שאמרתי קודם, שאותו מקרה היו יותר תאונות (צריך להיות "תנועות" מ.א.) כתף שלא גרמו לפריקה מאשר שכן?

ת. סביר להניח שכך היה המצב, יכול להיות. עדיין אני עומד מאחורי התשובה שלי. מה שאני מכוון, שאם לאדם יש אי יציבות בכתף, לעיתים כשהוא עושה תנועה מסוימת חושב על זה ומקפיד לא לעשות עוד מעלה או שניים או מכווץ את השרירים המסוימים שמגנים על הכתף, ייתכן שלא תהיה פריקה אבל אותה תנועה בדיוק אם אדם לא הגן על הכתף, יכולה להיות פריקה וזה דבר שמאוד מגביל אנשים בפעילות שלהם."

מתשובותיו של המומחה עולה, כי בעת בחינת אי יציבות הכתף ותדירות הפריקות, לא די לבחון את מספר הפריקות בפועל, אלא יש לבחון גם את התנהלות התובע לשם מניעת הפריקות. מחקירתו של התובע עולה, כי התובע נמנע מלעשות תנועות בכתף על מנת להימנע מפריקות חוזרות (עמ' 7, שו' 25, 29; עמ' 8, שו' 12).

5. עדותו של התובע מהימנה עליי.  במהלכה התרשמתי באופן מיוחד מתנועות גופו של התובע. התובע השיב לשאלות שנשאל, הדגים והזיז את צד שמאל של גופו באופן טבעי, וניתן היה לראות כי התובע נמנע מלהזיז את צד ימין, גם כאשר אפשר היה לצפות לתנועות גוף בצד זה. הדבר בלט באופן ניכר במהלך כל עדותו, עד שמצאתי לנכון לציין זאת במפורש בפרוטוקול הדיון (עמ' 8, שו' 1). 

בנסיבות אלו, איני מקבלת את טענות הנתבעות בכל הנוגע להשלכות שיש לעדות התובע ועדות המומחה על יישומה של תקנה 41(1)(א) לתקנות המל"ל, בעניין הגדרת המונח "נקיעות שכיחות".